ג’יפיטי 5 בדרך
וגם: מהפכת ה"וייב קודינג", הפייק מעלה הילוך ומה אפשר ללמוד מפרסומות הסופרבול של החברות הגדולות על האסטרטגיה שלהן.
אהלן חברים,
כאן אמיתי בונה עם הניוזלטר השבועי על AI ופרודוקטיביות.
השבוע בתוכנית:
ג’יפיטי 5 בדרך: ה-Roadmap השאפתני של OpenAI ואיך הוא צפוי להשפיע עלינו.
מהפכת ה-Vibe coding
הכירו את Goku: המודל שמטשטש את גבולות הריאליזם.
מה אפשר ללמוד מפרסומות הסופרבול על האסטרטגיה חברות ה-AI הגדולות?
*אם הטקסט בעברית לא מיושר תוכלו לקרוא אותו בגרסת הWeb דרך הבלוג בלינק הזה.
ג’יפיטי 5 בדרך אלינו
שלשום סם אלטמן פירסם בטוויטר את ה-Roadmap השאפתני של OpenAI לתקופה הקרובה:
הנה עיקרי הדברים:
המודל הבא - GPT 4.5 (תוך כמה שבועות)
הוא יהיה המודל האחרון שלא משתמש בשיטת chain-of-thought
קצת אחריו - GPT 5 (תוך כמה חודשים) -
החל מהגרסה הזו הוא יורידו את הצורך (המעצבן) בבחירת המודל.
המודל הזה יהיה מערכת שמכילה בתוכה גם את o3 וגם את GPT 4.5 והצ'אט ידע לחבר לבד למודל המתאים ביותר.
וכמה כל הטוב הזה יעלה לנו?
אז גם כאן יש שינוי - לא יהיו מודלים או פיצ'רים שזמינים רק לתוכניות בתשלום, אלא יהיו רמות שונות של חשיבה.
כל המשתמשים החינמיים יקבלו גישה בלתי מוגבלת ל-GPT5
משתמשי פלוס יקבלו את אותו המודל עם רמת אינטיליגנציה גבוהה יותר.
ומשתמשי פרו יקבלו את אותו המודל עם רמת אינטילגציה עוד יותר גבוהה.
כל התוכניות יקבלו גישה לכל היכולות של הצ'אט - עוזר קולי, חיפוש, Canvas ועוד.
למעשה, הצעת הערך של התוכנית בתשלום צפויה להשתנות מגישה לפיצ'רים מתקדמים ומגבלת שימוש שיש היום - לרמת אינטילגנציה גבוהה יותר.
ושימו לב לעדכון נוסף וחשוב:
בשבוע שעבר כתבתי על איך בוחרים מודל והמסקנה היתה להשתמש בGPT4o כאשר צריך להוסיף מסמכים או תמונות.
אתמול הם פתחו את האופציה הזו גם למודלים החזקים מה שאומר שמעכשיו עדיף להשתמש בo3-mini high כמעט לכל משימה.
מהפכת ה-Vibe Coding
אנדריי קרפת'י הוא אחת הדמויות המעניינות והצבעוניות בטוויטר - וגם אחד המוחות המבריקים בכל הנוגע ל-AI.
קרפת’י היה ממייסדי OpenAI, אחר כך שימש כמדען הראשי של טסלה, חזר לOpenAI ולפני שנתיים פרש לפני כדי להתמקד ביצירת תוכן (ממליץ מאד לבדוק את ערוץ היוטיוב שלו)
בשבוע שעבר הוא הפך להיות ויראלי במיוחד, בזכות הציוץ שכתב על "Vibe Coding"
הנה הציוץ שלו בתרגום חופשי לעברית:
"יש סוג חדש של תכנות שאני קורא לו "תכנות וייב", בו אתה נותן חופש לוייב לחלוטין, מאמץ אקספוננציאלים ושוכח שהקוד בכלל קיים.
זה אפשרי כי מודלי השפה הפכו לטובים מדי.
בנוסף, אני פשוט מדבר עם Composer (פיצ'ר ב-Cursor שמייצר קוד מאפס מטקסט) באמצעות SuperWhisper (אפליקציית תמלול למק) כך שאני בקושי נוגע במקלדת.
אני מבקש דברים מטופשים כמו "להקטין את ה-padding בסרגל הצד בחצי" כי אני עצלן מדי לחפש את זה.
אני תמיד "מאשר הכל" (הכוונה לאישור השינויים ש-Cursor מציע לפני כל שינוי), אני כבר לא קורא את ההבדלים.
כשאני מקבל הודעות שגיאה אני פשוט מעתיק ומדביק אותן בלי הערה, בדרך כלל זה מתקן את זה. הקוד גדל מעבר להבנה הרגילה שלי, אצטרך ממש לקרוא אותו זמן מה.
לפעמים המודלים לא יכולים לתקן באג אז אני פשוט עובד סביבו או מבקש שינויים אקראיים עד שהוא נעלם.
זה לא נורא לפרויקטים זמניים של סוף שבוע, אבל עדיין די משעשע.
אני בונה פרויקט או אפליקציית ווב, אבל זה לא ממש קידוד - אני פשוט רואה דברים, אומר דברים, מפעיל דברים ומעתיק ומדביק דברים, וזה בעיקר עובד"
הטייק שלי:
1.קודם כל חשוב להגיד שקרפת’י לא המציא את השיטה הזו, והוא גם לא הראשון שמדבר עליה - הוא פשוט נתן לה שם (ממש טוב),
למעשה, תוך כדי שקראתי את הציוץ שלו הבנתי שגם אני עושה "Vibe Coding" כבר מעל שנה.
יחד עם זאת, זה היה דיי מפתיע לראות מישהו בסדר גודל שלו מציג זאת כגישה לגיטימית ונותן לה "אישור רשמי"י.
עד עכשיו חשבתי על דרך העבודה הזו כעל קיצור דרך של מי שלא ממש יודע לתכנת, אבל הוא מציג אותה כדרך עבודה לגיטימית ואפילו חדשנית.
2. הציוץ הזה גרר לא מעט תגובות ובעיקר תדלק את ההייפ הקיים סביב הכלים האלה,
וכאן חשוב לי להגיד - למרות שהם באמת מדהימים ולטוח הרחוק כנראה ישנו את עולם התכנות, האמירה ”כל אחד הוא מתכנת” בעזרת הכלים האלה היא לא לגמרי נכונה.
נכון להיום, כדי להצליח לבנות מוצר מתפקד עם Cursor ודומיו, עדיין נדרשת הבנה בסיסית בקוד ובעיקר בכל המסביב.
אם אתם טכניים זה משהו שכנראה תוכלו ללמוד בכמה עשרות שעות של תרגול וסבלנות – אבל זה לא נכון להגיד שכל אחד הופך למתכנת בין לילה.
3. לדעתי, גם הפוסט של אנדריי לא משנה את העובדה שנכון להיום כדי לבנות מוצרים רציניים ואמינים לפרודקשן, צריך ידע וניסיון אמיתי בתכנות.
מצד שני - עם קצב ההתפתחות המטורף בשנה האחרונה, אני בכלל לא בטוח שזה יהיה המצב בעתיד הקרוב.
אם הכלים האלה ימשיכו להתקדם בקצב המטורף שראינו בשנתיים האחרונות, יש סיכוי גדול שתוך כמה שנים נגיע למצב שכן יאפשר לבנות תוכנות ומוצרים ללא ידע בתכנות.
4. בסופו של דבר, כל הסיפור הזה (והדרמה סביבו) די משעשע ובעיקר ממחיש באיזו תקופה משוגעת אנחנו חיים.
חשבתם שראיתם פייק וידאו? עוד לא ראיתם כלום🤯
הכירו את Goku - מודל וידאו חדש ששובר את רף הריאליזם שהכרנו ומטשטש את גבולות המציאות.
אה, והחברה שאימנה אותו היא לא אחרת מ-Bytedance הסינית - חברת האם של טיקטוק (מעניין מאיפה הדאטה לאימון המודל🤔 ....)
הוא מסוגל לייצר סרטונים של עד 20 שניות כולל הבעות פנים, ותנועות ידיים ריאליסטיות במיוחד.
כפי שאפשר לראות, הוא מצטיין ביצירת פרסומות וסרטונים של אינפלואנסרים,
וזה לא הכל - כדי שיהיה אפשר גם לעשות לעשות מזה כסף, יש גם גרסה נוספת בשם +Goku שמאפשרת להוסיף מוצרים אמיתיים בתוך הסרטונים האלה.
עכשיו קחו את הטכנולוגיה הזו לתוך טיקטוק - אתם יכולים לדמיין לאיזה עתיד אנחנו הולכים....
בכל מקרה, נכון לעכשיו הוא רק ב-Preview ועדיין לא זמין לשימוש,
אז בוא נראה אם הוא באמת יצא בקרוב או שהם "יעשו לנו Sora" וישיקו את המוצר רק בעוד שנה...
מה אפשר ללמוד מפרסומות הסופרבול על האסטרטגיה חברות ה-AI הגדולות?
זה הזמן הזה בשנה שבו החברות הגדולות מפרסמות את פרסומות הסופרבול שלהן,
ומה יכול ללמד אותנו יותר על האסטרטגיה שלהן מאשר הבחירה שלהן כיצד להציג את עצמן בפני מאות מיליוני צופים?
נתחיל עם חברת OpenAI שמפרסמת בפעם הראשונה אי פעם בסופרבול ובחרה למקם את עצמה בשורה אחת עם ההמצאות הגדולות בהיסטוריה האנושית.
הם יצרו אנימציה שמורכבת מקודות שמעוצבות כמו העיגול שרואים במסך במצב הקולי של הצ'אט.
המסר פה ברור - הם רוצים להראות שהם כבר לא עוד סטארט-אפ מבטיח עם מוצר מגניב - אלא אחת ההמצאות החשובות בהסיטוריה.
אני חייב להגיד שכפרסומת זה קצת "משעמם"ובשלב מסויים איבדתי אותם, אבל אני בסך הכל אהבתי את הקונספט.
לעומתה, Perplexity, שפיתחה מנוע חיפוש מתחרה לגוגל ומנסה לכבוש את שוק החיפוש, בחרה באסטרטגיה שונה ומעניינת:
בציוץ של מנכ"ל החברה הוא הודיע כי במקום לפרסם בסופרבול השנה, החברה תגריל פרס כספי של מיליון דולר בין כל מי שיתנסה במוצר שלהם וישאל לפחות 3 שאלות במהלך המשחק.
זה מהלך חכם, שמעבר לכך שיביא להם הרבה טראפיק, מעביר את המסר: אם רק תנסו אותנו– לא תוכלו להפסיק (וזה די נכון, האמת).
מטא בחרה לפרסם את משקפי הRayban שלה -
כפי שכתבתי בעבר, היא תיהיה אחת המרוויחות הגדולות המחיבור בין AI ל-AR ומבחינתה זה לא ממש משנה איזה מודל ינצח כי היא בכל מקרה תוכל לשלב אותו במוצרים שלה. הפרסומת עצמה לא מאד מוצלחת לדעתי, אבל אני לא דואג למטא...
אבל הפרסומת שהכי אהבתי השנה היתה הפרסומת של גוגל למכשיר ה-Pixel בשילוב Gemini.
במקום להציג עוד פיצ'רים או יכולות טכניות, היא בחרה לפנות לרגש שלנו ולהציג סיפור אנושי נוגע ללב בסרטון רואים גבר בשנות ה-40 שמתכונן לראיון עבודה בעזרת העוזר הקולי של Gemini.
אני חושב שזו פרסומת מעולה, בעיקר בגלל שהיא גורמת לנו לשכוח לרגע שמדובר בתאגיד ענק (וכל מה שהולך איתו) ומתעסקת בסיפור אישי שיוצר אצלנו רגש חיובי כלפי המוצר שלהם.
עוד אנקדוטה מעניינת: שימו לב שגם גוגל וגם OpenAI בחרו להציג דווקא את העוזר הקולי שלהם בחזית.
למרות שכרגע עדיין לא ראינו אימוץ מסיבי של היכולת הזו, ומההתרשמות שלי נראה שמעט אנשים באמת משתמשים בצ'אט כעוזר קולי,
החברות הגדולות כבר מבינות ששם נמצא העתיד ולכן מנסות לחנך אותנו להשתמש ביכות הזו יותר – גם בפרסומות.
עד כאן להיום!
למצטרפים החדשים, אני מזכיר שתוכלו לקרוא את כל המהדורות הקודמות שפיספסתם בבלוג.
כרגיל - אם קיבלתם ערך מהניוזלטר אני מזמין אתכם לשתף עם חברים ועם אנשים שהתוכן הזה יכול לעניין אותם.
מוזמנים גם לשתף בקבוצות ווטסאפ מקצועיות ובערוץ הסלאק בעבודה.
שיהיה סופשבוע שקט,
אמיתי